<h1>ספר המצות לרמב"ם — עשין ע"ה</h1>
<h2>דף כח.</h2>
והמצוה הע"ה היא שצונו שתקריב קרבן כל אשה זבה כשנתרפאה מזובה והקרבן ההוא הוא שתי תורים או שני בני יונה. וזה הוא קרבן זבה. והיא מחוסרת כפרה עד שתביאהו. ואולי מקשה יקשה עלי ויאמר אחר שקרבן הזב הוא כקרבן הזבה למה לא תמנה מין הקרבן יתחייב בו כל מי שיתחייב כמו שעשית בקרבן חטאת וקרבן אשם ודאי וקרבן אשם תלוי וקרבן עולה ויורד שמנית (מ' ס"ט—ע"ב) כל אחד בפני עצמה מצוה אחת בלבד ולא חששת לרבוי העונות שחייבין על כל עון מהם הקרבן ההוא כן הֵנה היא ראוי לך שלא תחוש לרבוי האישים שיתחייב כל אחד מהם קרבן העוף, ידע המקשה ההוא שקרבן זב וזבה אינו על חטאים אבל הוא קרבן שחובה לעשותו על ענין מן הענינים. ואילו היו ענייני הזיבות באנשים ונשים דבר אחד, כמו שהוא בַשֵם ששֵם זה זב ושם זאת זבה, אז היה ראוי למנותם אחד, אבל אין הענין כן, כי הגרת הזרע מן האיש היא שתחייבהו הקרבן ואם יגר כמו הזרע מן האשה הנה היא לא תהיה זבה והגרת דם מן האשה תחייבה הקרבן ואם יגר הדם מן האיש אינו חייב דבר. ומלת זיבות אמנם ענינה ההגרה ואין כל הגרה דבר אחד. ובבאור אמרו (עי' נדה כ"ח.) האיש מטמא בלובן והאשה באודם. ואין דין זב וזבה דין מצורע ומצורעת. וראיה ברורה על זה אמרם בכרתות (ח':) ארבעה מחוסרי כפרה ואלו הן הזב והזבה והיולדת והמצורע. הנה תראה איך ימנו הזב והזבה בשנים וימנה מצורע באחד יהיה איש או אשה. כי זיבת האיש זולת זיבת האשה. והכתוב שבא בזה הוא אמרו (שם) ואם טהרה מזובה וכו' וביום השמיני תקח לה שתי תורים.
